שלוש שנים בלי דודו האח הגדול, שהיה גם חבר אמיתי. 

"הוא חסר מאוד בשבתות ובחגים ..." אומרת שני בת ה - 16 בכאב על חסרונו של אחיה.
דודו השאיר אחריו זוג הורים, שתי אחיות ואח.
ב 24.4.04 התעוררה אור יהודה לשבת שחורה לאחר תאונה קטלנית שנגרמה לפנות בוקר.
התאונה הזו היכתה את העיר בהלם ורבים מתושביה השתתפו באבל המשפחתי שכמעט והקיף את העיר כולה. תקופה ארוכה לאחר האסון, מקום התאונה היה "אתר התייחדות" עם ההרוג ותושבים רבים "עלו לרגל" ל"עמוד החשמל שמול המתנ"ס".
לאחר בילוי של ערב שבת חזרו הנהג (בן 20 בעת התאונה) ודודו קמלו ז"ל לביתם, ואז כנראה בעת נהיגה בלתי זהירה התנגש הרכב בעמוד חשמל במרכז העיר.
"למה זה קרה לנו? למה דודו לא איתנו? כיצד אחיה בלי אחי, שהיה החבר הכי טוב שלי?"
שואלת שני ומסרבת להאמין למציאות שנכפתה עליה, ומאז האסון החיים בבית השתנו מאוד. שמחת החיים, והצחוק שהיו מנת חלקו של דודו נעלמו מהבית עם הילקחו כך סתם.
שני מספרת על אחיה בגעגועים גדולים ומתארת אותו כילד שמח ועליז שלמד בתיכון שבעיר,
"הוא אהב את החיים והיה בעל תחביבים שונים" מדגישה אחותו.דודו שיחק כדורגל בקבוצת הכח ר"ג, במשך כשמונה שנים, הוא ניסה את מזלו בציור, ניגן באורגן ואף כתב שירים.
שני יושבת על הספה שבסלון ומעיינת בחוברת שהוצאה לזכרו של אחיה.
היא לא מפסיקה להתרגש כשהיא מדברת על אחיה בזמן עבר.
היא מדגישה שהוא היה "המסמר" של החבר'ה. לדבריה דודו היה הבדרן של כולם, שהצחיק אותם, והעלה חיוך על פניו של כל אחד.
דודו היה ילד מיוחד במינו, שעזר וסייע לאחרים ולא סירב לאף בקשת עזרה. כמו כן הוא התמיד להצטיין בכל משימה שלקח על עצמו, ותמיד הצליח להשיג את אשר רצה.

אני מבקש להוסיף מתוך כתב האישום שהוגש לאחר שלוש שנים ! ! ! לבית המשפט המחוזי המייחס הריגה לנהג. מפרטי המקרה עולה כי הנאשם "נהג ברכב כשהוא שיכור (...) נהג בחוסר זהירות ופזיזות (...) במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך במקום, ולא הקפיד שהמנוח יחגור חגורת בטיחות", לשון כתב האישום.
לאחר ששני קוראת פרטים מכתב האישום כפי שהתפרסם בתקשורת, היא מסרבת להאמין שכך הסתיימו חייו של אחיה. "לא חבל? סתם כך . . ."
היא מבקשת לפנות לצעירים האוחזים בהגה - "אנא שמרו על עצמכם, סעו באחריות, וזכרו שיש משפחות המחכות לכם בבית".
את תגובתו של הנהג לא ניתן היה להשיג.